משנת ארץ ישראל על משנה מקואות ח׳:ג׳

3 המטיל טיפים עבות מתוך האמה – האמה היא אבר המין הזכרי, טמא – טיפה עבה אינה שתן אלא שכבת זרע, דברי רבי אליעזר חסמה – רבי אליעזר חסמא אינו מופיע בהלכות רבות. הוא בן דור יבנה, וזכה למינוי מרבן גמליאל. עד עכשיו עסקה המשנה במקרים מיוחדים ועתה היא עוברת למקרה הרגיל. המהרהר – במעשי מין, בלילה ועמד ומצא בשרו חם טמא – גם אם אין עקבות של פליטת זרע. אם הרהר או חלם והאבר קשה הרי שיש חשש שפלט זרע בבלי דעת בשנתו. המשנה עוסקת במקרה מיוחד, ובתוספתא: "המהרהר בלילה ועמד ומצא בשרו חם, טמא. הרהר ולא חם, חם ולא הרהר, טהור. רבי יוסי אומר בזקן ובחולה טהור, בילד ובבריא טמא" פ"ו ה"ה, עמ' 658. פליטת זרע נגרמת עקב מעשה מין, ואזי ודאי טמא. היא נגרמת גם מפנטזיות וחלומות מודעים או בלתי מודעים. אם האדם חלם על מעשה מין ומצא את האבר קשה וזקוף, יש לחשוש שפלט, גם אם אין הוא מזהה רטיבות או לכלוך. אם רק הרהר או שאינו זוכר חלומות פרועים אבל מצא את אברו קשה, לפי תנא קמא טהור, ולפי רבי יוסי בבריא טמא ובחולה טהור. המשנה משקפת מצב של ריבוי בגדים ולכלוך בבגדים. בדרך כלל פשפוש קל בבגדים יזהה את כתמי נוזל הזרע. ברור שהכתמים לא זוהו, או שהאדם אינו יודע להבחין בין כתמים ישנים לחדשים, ומכאן הספק. הספק ומגמת ההחמרה הובילו גם למנהג לטבול בכל בוקר, שמא בלילה אירע לו מעשה. הסברנו את ההלכה על רקע לכלוך ואי הבנה, אבל ייתכן שהרקע לה הוא חרדת הטומאה שבה גם התקרבות לכל מעשה מיני נחשבת למטמאת, גם אם אין כאן טומאה ממש.

4 משנתנו היא מדור יבנה, לפי שמות החכמים שבה. התוספתא היא מדור אושא, ויש בה סייגים ותוספות להלכות הקדומות.

5 הפולטת שכבת זרע ביום השלישי – לאחר מעשה מין, דברי רבי אלעזר בן עזריה טהורה – הזרע הוא הזרע הזכרי שלא נקלט. זרע מטמא רק בהיותו מחוץ לגוף משנה, נידה פ"ה מ"א. נוזל הזרע כ-5 סמ"ק בכל שפיכה מוצאו מבלוטת הערמונית פרוסטטה והוא מורכב בעיקר ממים 90% המכילים פרוקטוז סוכר פֵרות לשם אספקת אנרגיה לזרעונים, אבץ – המגן על החומר הגנטי שבתאי הזרע, ויטמין C – הנוגד תהליכים חמצוניים העלולים להזיק לתאי הזרע, חלבונים והורמונים שונים המגנים על תאי הזרע באופן מקומי מפני מערכת החיסון הנשית שעלולה לתקוף אותם, וכן פולי-אמינים ההופכים את הזרע לבסיסי על מנת לסתור את חומציות הנרתיק. בתוך הנוזל המרקי הזה שוחים הזרעונים המיוצרים באשכים כ-20-80 מיליון לכל סמ"ק של נוזל זרע, בגבר פורה. אורך חיי הזרע תלוי בגורמים מספר: על משטח יבש, כגון בגד או סדין – הזרע ימות ברגע שהנוזל יתייבש, דהיינו תוך דקות אחדות. בהשארתו בכלי חשוף לאוויר – הזרע ימות לחלוטין תוך 5-6 שעות, אך יאבד מכושר הפרייתו כבר לאחר שעה. לעומת זאת במערכת המין הנקבית נרתיק, רחם וחצוצרות הזרע יכול להתקיים ולהישאר חיוני 3-5 ימים, כלומר, קיום יחסים חמישה ימים טרם הביוץ יכול להניב היריון, ולעתים גם עד שבוע. כפי שאמרנו, הזרעונים יכולים לשרוד גם בנרתיק במשך ימים מספר, בעיקר בריר שסביב הפה החיצוני של צוואר הרחם הבולט לנרתיק. עם זאת, רוב נוזל הזרע נשטף מעצמו במהלך השעות שלאחר קיום היחסים, ונשאר בעיקר חלק קטן מהזרעונים עצמם. שטיפה מכנית של הנרתיק בזרם מים חזק תשטוף כמובן את כל הנוזל ותאי הזרע החוצה. מהמשנה משמע שהפולטת זרע ביום הראשון או השני טמאה, כי הזרע שלו טמא, אבל ביום השלישי הזרע אינו פעיל ואינו מטמא.

6 רבי ישמעאל אומר פעמים שהם ארבע עונות פעמים שהם חמש פעמים שהם ששה – עונה היא 12 שעות, או יום או לילה. לדעתו לאחר שלושה ימים הזרע נמאס וכבר אינו מטמא. אם שימשה ביום הרי שבלילה השלישי היא טהורה, כלומר שעברו חמש עונות ובשישי היא טהורה יום השימוש, לילה ראשון, יום שני, לילה שני, יום שלישי, לילה שלישי. אם שימשה בראשית הלילה הרי שהלילה הראשון הוא עונה אחת, היום עונה שנייה, הלילה השני עונה שלישית, היום השני הוא עונה רביעית ובלילה השלישי היא מותרת. אם שימשה בסוף הלילה הרי שהיום הראשון הוא עונה ראשונה, הלילה שאחריו הוא עונה שנייה, היום השני עונה שלישית, הלילה השלישי עונה רביעית, היום עונה חמישית ובלילה הבא היא טהורה. רבי עקיבה אומר לעולם חמש – עונות ואין נכנסים לשאלה מתי בדיוק היה המעשה. בתוספתא נוסף: "רבי עקיבא אומר לעולם חמש ואם יצאת מקצת עונה ראשונה משלימין לה מקצת עונה השישית" פ"ו ה"ו, עמ' 658. כלומר, אמנם תמיד אין סופרים את הלילה הראשון, אבל משלימין לה שעות.

7 דין הפולטת שכבת זרע מצוי במקורות מקבילים, והוא פרשנותם של חז"ל לאיסור להתקרב אל אישה שלושה ימים לפני מתן תורה: "אל תגשו אל אשה. מכאן אמרו, הפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טהורה, ראייה לדבר מסיני. דברי רבי אלעזר בן עזריה; רבי אליעזר אומר, פעמים שהם ארבע עונות, פעמים שהן חמש, פעמים שהן שש; רבי עקיבא אומר, לעולם חמש", וכן: "מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה? שנאמר שמות יט היו נכונים לשלשת ימים" משנה, שבת פ"ט מ"ג. בהמשך המשנה בשבת מופיעה הדרשה המוכרת: "שנאמר: היו נכונים לשלושת ימים". כך בדפוס, אבל בכתב יד קופמן: "מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טהורה טמיאה" – אם פלטה ביום השלישי היא טהורה. הגרסה "טהורה" באה גם בעדי נוסח אחרים, כולל בכ"י ליידן של הירושלמי והוגה בידי סופר אחר: "טמאה", וכן גרסת רבי יהוסף מובא ב"מלאכת שלמה" בשם "ספרים ישנים", ואילו בסדרה של עדי נוסח, רובם בבליים, כולל המשנה שבבבלי, הגרסה היא "טמאה", כפי שתוקן בכתב יד קופמן. שתי הדעות תלויות בזיהוי התנא של משנתנו, שכן כאמור נחלקו התנאים בהלכה זו במשנתנו. רבי אלעזר בן עזריה מונה ימים וסובר שאם פלטה שכבת זרע ביום השלישי הרי היא טהורה, משום שכבר נפסד הזרע ושוב אינו מטמא, ואילו רבי אליעזר, רבי ישמעאל ורבי עקיבא מונים את ה"עונות" חצאי ימים, ואם עברו ארבעה או חמישה חצאי ימים טהורה, לפיכך ברוב המקרים ללילה השלישי היא טהורה.

8 טומאת שלושת ימים אינה נזכרת בתורה, ואף לא במסורת החכמים. הטומאות הקלות מסתיימות בערב, והחמורות נמשכות שבעה ימים. את האיסור לגשת אל אישה שלושה ימים לפני מתן תורה פירשו חכמים כמכוון לשם טהרתה של האישה ולא לטהרתו של האיש, שאם יפרוש האיש מאשתו רק יום אחד או יומיים לפני מתן תורה, ותפלוט זרע ביום השלישי, לא תהא אשתו טהורה ביום מתן התורה. המדרש במכילתא חוזר ומדגיש את מקומן של הנשים בקבלת התורה, וידועה הדרשה: " 'כה תאמר לבית יעקב' שמות יט ג – אלו הנשים'. 'ויבא משה ויקרא לזקני העם. אשר צוה' שמות יט ז – אף לנערים ולנשים" ראש פרשה ב, עמ' 207 ועמ' 209. אנשי כת קומראן פירשו את הכתוב כאיסור לאיש, שהמשמש את מיטתו טמא שלושה ימים. לא מצינו בספרות קומראן דיון מפורש בכתוב שלפנינו, אך נאמר במגילת המקדש: "ואיש כי ישכב עם אשתו שכבת זרע, לא יבוא אל כל עיר המקדש אשר אשכין שמי בה שלושת ימים" מה, 11-12, ויש להניח כדעתם של חוקרים שיסוד איסור זה בכתוב האוסר לגשת אל אישה שלושה ימים לפני מעמד הר סיני. האיסיים פירשו פסוק זה כמכוון לאיש, שהוא טמא שלושה ימים, והרחיבו את האיסור האמור במעמד הר סיני והחילוהו על הכניסה לירושלים. לעומתם הפרושים חייבו את האיש לטבול בו ביום, ואת טומאת שלושת הימים הסבו על אישה הפולטת לא באופן אוטומטי אלא רק אם גילתה לחלוחית באבריה האינטימיים. בשני המקורות הפסוק מוצג לא כמקור להלכה אלא כזכר לדבר.

9 מבחינה רֵאלית, אחרי מעשה אישות יש לאישה הפרשות קלות. הן אינן של זרע אלא של חומרי סיכה שונים. מכל מקום, הזרע מאבד את כוחו ו"סורח" זמן קצר לאחר מעשה האישות. הסיכוי שהפליטה תימשך שלושה ימים הוא קטן ביותר. נראה שבעניין זה אכן הדרשה יצרה את התפיסה ההלכתית. הפסוק היווה קושי של ממש, שכן הוא סותר את דיני טומאה וטהרה, וחכמים חיפשו משמעות ליום השלישי ומצאו אותו בתחום האפור שבין הרֵאליה לבין אי הידע בהליכים הביולוגיים, או ליתר דיוק הם העניקו למציאות הרֵאלית מסגרת זמן שאינה רגילה. יש גם לזכור שבכל מקרה שאריות מנוזל הזרע נותרו על גוף האישה מבחוץ, ואם לא היה נוהג מקובל של רחצה אינטנסיבית היה חשש שמשהו ממנו נותר, ומטמא כמובן את האישה.

10 נוסיף עוד שמדרש מאוחר מציע פרשנות אחרת להוראה של משה לא לקרב אל אישה, שמא לא ייטהרו מתשמיש המיטה ו"הוסיף להם יום אחד משלו" פרקי דרבי אליעזר, פמ"א. בדרך כלל מדרש אינו חולק על משנה, אלא שבעל המדרש חש שהמשנה איננה הלכה אלא דרשה בלבד. לעומת זאת באבות דרבי נתן נו"א פ"ב; נו"ב פ"ב, ה ע"א מובא אותו רעיון תוך שילוב המדרש:

11 סייג שעשה משה אבות דרבי נתן

12 אם כן, לפי שני הדרשנים פליטה ביום השלישי מטמאת אלא שאין זה רגיל, ובדרך כלל אישה פולטת רק עד היום השני. גם מדרש זה מנוגד לקביעות שבמשנה שלנו, אך מתאים למשנת שבת לפי הגרסה "טמאה".

13 מכל מקום, ההלכה הרגילה היא שהפולטת אחר מעשה אישות חייבת בטבילה קלה. אבל בתוספתא שנינו: "רבי יוסי ברבי יהודה אומר הפולטת שכבת זרע, טהורה לחולין" פ"ו ה"ח, עמ' 658 – טהורה לחולין אך לא לתרומה, וזו הלכה שאיננה אחידה משפטית. לכאורה אם היא טמאה הרי היא טמאה לכול, ואם היא טהורה – טהורה לכול. אלא שמעמדה ומקורה של כל טומאת הפולטת זרע מפוקפק ביותר, ולכן טהורה לחולין, אך טמאה לטהרות חמורות יותר. עמדתו של רבי יוסי ברבי יהודה מהפכנית ושונה מכל המקורות שראינו, עם זאת אין היא ברורה: האם כוונתו שפולטת זרע טהורה לחולין כבר ביום הראשון? או שרק ביום השלישי היא טהורה לחולין? כך או כך, הוא חולק ומציע שיטה לא אחידה מבחינה משפטית, אך גם בלתי ברורה.